מה מתגלה מאחורי בחירת שם לבובה?

 

הכול התחיל ממשחק פשוט בבובות שבחרה ר במהלך המפגש בטיפול הדיאדי לשחק עם אביה.

ר' בחרה שתי בובות גדולות ויפות, עם שמלות מתנפנפות ,עיניים מחייכות ושיער צבעוני. ר' אמרה שהיא קוראת לבובתה 'רוזי' והיא תהיה תינוקת.
 

אבא, בתיווכי ,אמר לילדתו שהוא מחליט לקרוא לבובה שלו עליזה והוא רוצה שהיא תיהיה סבתא במשחק.

לכאורה אמירה פשוטה וטריוויאלית ,נכון?? אז זהו, שממש ממש לא!!!!

 

בואו נכיר את הנפשות הפועלות:

ר'-ילדה מתוקה, נבונה, בת 5.5 שנים, הילדה הבכורה במשפחתה, ילדה שרגילה ל"נהל" את העולם, את הוריה, את חבריה ואת כל מי שנמצא לידה או מולה.

ההורים פירשו את התנהגותה ככריזמה, כעודף ביטחון עצמי, עם יכולות של מנהיגה...מי לא היה רוצה שיהיה לו ילד כזה?

 

ההורים לא הבינו למה כאשר כל פעם שהם לא מסכימים אתה-היא בוכה, צועקת, משתמשת בכל "המחמאות" שקיימות ואף לאחרונה התחילה להכותם, ההורים פירשו את הקושי שלה לקבל את דעתם המנוגדת לדעתה כרצונה לפתח את העצמאות והדעה האישית שלה..

,כשהגננת פנתה אליהם, וציינה כי לדעתה ר' סובלת מדמוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון ,ההורים היו בהלם וחשבו שהגננת אינה מבינה על מה היא מדברת, כעסו עליה ובאו אלי זועפים עם :"תראי איזו גננת חוצפנית שאינה מבינה כלום בילדים…".
 

רק כאשר ר' החלה להכות גם את חבריה בגן כאשר לא הסכימו לשחק אתה במה שבחרה-התחילו לחשוב שאולי, רק אולי, יש איזו שהוא  פרט מידע משמעותי בדברי הגננת ואולי כדאי להקשיב לדבריה ואלי יש צורך לעשות משהו בנידון כדי לעזור לה.

 

אז בואו נחזור למפגש שלנו….

אחרי שאבא אמר שהוא בוחר לקרוא לבובתו עליזה ושהיא תיהיה הסבתא במשחק, ר',התחילה לבכות,ותוך כדי בכיה היא אומרת לאביה:"אם תמשיך לקרוא לבובה שלך עליזה אני לא אשחק איתך…."

ואבא בתגובה (נוכח התיווך והעזרה שלי)עונה לה:"אני רואה כמה קשה לך לקבל שהדעה שלי שונה משלך..אני רואה עד כמה זה ממש מכעיס אותך...אני תמיד אוהב אותך ותמיד אהיה פה בשבילך, גם כאשר דעתי שונה משלך…..

ור' בתגובה מעצימה את הבכי,כדי ש"אבא אולי ישמע וישתכנע" ומתחילה אף להכותו קצת ..,ואבא?

אבאב (בתיווכי) אוסף אותה אליו ומחבקה כדי להרגיעה ו ר' ממשיכה לבכות ולדבר בו זמנית בקול רם:"שמעת אותי???אני לא אשחק איתך יותר…..אני אשחק לבד….שתדע לך…."

 

ושוב אבא בתגובה רק ממשיך לחבק חזק את ר', מנשק אותה,ובמילים עם "מוזיקה" רגועה, הוא ממשיך ואומר לה: "אני רואה כמה קשה לך שאני לא מסכים אתך….זה באמת מעצבן מאוד כשלא חושבים כמוך…...אני תמיד אוהב ויאהב אותך והתפקיד שלי זה לעזור לך להבין שגם אם אני לא מסכים איתך,אני עדיין למענך, בשבילך ולעולם לא אוותר עלייך….."

 

וכך התנהל כל המפגש…..שבו ר' -מצידה, בוכה, מתרפקת על אבא, מדי פעם מגניבה מכה אשר נענית בתגובה של החזקה ע"י אבא, ממשיכה לאיים על אבא שלא תהיה חברה שלו, שלא תאהב אותו ואפילו בלילה לא תסכים שהוא יקרא לה סיפור…..

ואבא מצדו ממשיך להחזיק ולחבק, ממשיך לומר לבתו שהוא תמיד אוהב אותה ,גם כשהיא אומרת לו מילים לא נעימות, שזה תפקידו כאבא והוא לעולם לא יוותר עליה…

 

ואני, מה תפקידי במפגש?

אני שם להכיל, להבין, לעטוף להחזיק רגשית את אבא ואת ר', לתרגם עבור ר' את כל הרגשות המבלבלים והלא פשוטים שמציפים אותה, לתת לה חוויה שעל אף הקושי הנוראי שהיא חווה כאשר אבא מביע דיעה שונה משלה-השמיים לא נפלו, מותר לה להיות מתוסכלת, מותר לה לבכות ולהביע את הקושי שלה ואת אכזבתה שאבא-הדמות האהובה שרגילה תמיד לעשות את כל מה שהיא אמרה-חושב לו פתאום אחרת ואף ממשיך ועומד על דעתו ואינו משנה אותה.

 

ועבור אבא ,אני שם לתרגם את המסר הרגשי שמתחבא לו מתחת למילים ולהתנהגויות של ר' ,עוזרת לו  לפתח ולטפח את יכולת העמידות הרגשית שלו -יכולת שבתו חייבת להרגיש ממנו כדי להיות מסוגלת להירגע, להיות מסוגלת לחוות רגשית שהתסכול והקושי שלה אינם מלחיצים או מפחידים אותו-כפי שהיה עד כה..

 

פוגשים את הקושי

לאנשים היושבים מחוץ לחדרי יכולות לעבור מחשבות כמו: מה היא כבר עושה שם לילדים בחדר שלה שככה הם בוכים???

ואבא ובתו  שנמצאים בתוך החדר שלי?? לבטח, הם יוצאים עייפים כי עבדו קשה, אבא אפילו אולי יוצא מותש כי עבורו זו הפעם הראשונה שהוא משקיע את מירב האנרגיה שלו בכיוון שונה. אך יחד עם זאת שניהם יוצאים עם חוויה רגשית של הצלחה ומסוגלות. ר' הצליחה ללמוד על עצמה שלמרות הקושי הגדול והנוראי שנבע מאי הסכמתו של אבא איתה, הקושי המעצבן הזה שפתאום פגשה ואבא לא העלים אותו ,כמו שתמיד עושה,הקושי הזה שגרם לה לבכות ואף לא לשחק, נהפך פתאום למשהו נסבל שהיא ,בעזרתו של אבא יכולה לראות שניתן לשאת אותו.

 

ואבא? אבא למד על עצמו עד כמה הוא מסוגל ,חזק ועמיד להיות שם עבור בתו ולאפשר לה לחוות וללמוד משהו כל כך משמעותי לחיים-שתסכול זה משהו נורמלי, תמיד היה ותמיד יהיה קיים, שמותר להרגיש ולבטא תחושות של תסכול ושאפילו ניתן להתמודד עם כל תסכול מבלי כעסים, עונשים,איומים ןתחושות של חוסר אונים ואשמה.

 

אבא הצליח להבין מה הסיבות שגורמות לבתו להגיב כה קשה כאשר נתקלת בסירוב לדעתה ,הצליח לעזור לה להירגע, הצליח לעזור לה להבין כי גם כאשר הוא לא מסכים אתה-הוא עדיין אוהב אותה ,אבא הצליח ללמוד על עצמו עד כמה הוא מסוגל לעזור לבתו בדרך אחרת-בדרך של הבנה רגשית, של הרגעה רגשית ולא דרך של צעקות, איומים ועונשים שמלווים בדמעות הדדיות ובייסורי מצפון שלאחר מעשה.

ר' הצליחה ללמוד על עצמה שהיא מסוגלת להתמודד עם העובדה שאבא לא עשה "כדבריה" והשמיים לא נפלו, הצליחה לחווה את עצמה כמסוגלת להתמודד עם תסכול כל כך מעצבן ומרגיז וחוותה למידה משמעותית שכעס אינו שייך לאהבה ושאבא הוא אדם אחר שיכול לחשוב אחרת ממנה ועדיין לאהוב אותה ולהיות שם עבורה..

 

אז מה קרה בסוף המפגש אתם שואלים??

בטח הייתם מצפים ש ר' תצא מהחדר זועמת וכועסת על אביה שלא הסכים איתה ועלי שאפשרתי לו לא להסכים אתה ואולי אף עם אמירה שיותר היא לא באה לשחק בחדר שלי????

 

אז תנו לי להפתיע אתכם...ר' יצאה רגועה ואסופה מהחדר ואמרה לי: "תמי, נכון שתשמרי לי את הבובות לשבוע הבא?" ולאביה אמרה: "תזכור לך שבשבוע הבא אנחנו נשחק בבובות ואני מרשה לך לשחק בבובה עליזה שהיא סבתא ובבובה שלי שתהיה הילדה שלה……."

 

אז נכון שהדרך עדיין ארוכה, ויש עוד על מה לעבוד, אך אצלנו במרכז, האני מאמין שמונח כנר לרגלינו הוא לצייד את הילדים ואת הוריהם בארגז הכלים המתאים והנכון שישרת אותם היום, מחר ובהמשך דרכם.

 

Share on Facebook
Please reload

פוסט מומלץ

פחד-נכון שזו מילה מפחידה??

16.02.2017

1/2
Please reload

פוסטים אחרונים
Please reload

עוצב ונבנה ע"י Kukushka

© 2018 כל הזכויות שמורות לנגר לינדנבאום